היא חושבת שהיא מיוחדת, שהיא לא כמו כולם, שיש בה משהו אחר
היא בוהה בקירות וחולמת בשיעורים, היא לא מרבה לדבר
יש לה עיניים מבריקות וחיוך של עצב
וצלקות חרוטות בפרק היד
כשהיא נכנסת, לא תמיד מרגישים את נוכחותה בחדר
היא דוממת כמו נחל אכזב

היא רוצה משהו אמיתי היא יודעת
לא אכפת לה אם בחור או בחורה
היא רוצה קעקוע אופטימי
עוד ציור על פרק ידה

היא מקווה לא לנסות להתאבד שוב
להרגיש קצת רצון לחיים
היא קוראת "ורוניקה מחליטה למות" ומנסה להתחבר
אבל היא לא כזאת אהובה על האחרים...

היא חושבת שהיא ריקה
ושאולי כשיבוא מישהו
הוא יצליח למלא את החלל הריק
אבל היא לא מבינה שהמישהו
רק יותיר אותה עם הכאב הכי שוחק

היא לא מתאהבת כבר שנים
ולא מרגישה פרפרים בנשיקות
היא לא יודעת מה לעשות עם החיים
עוד מעט צבא
והיא בינתיים רק הורסת לעצמה בגרויות

השנה זה היה כבר סטוץ רביעי
היא אוספת שטויות ללילה ומחשבות למחר
מנתחת מצבי אמת בקפידה
איך זה שהוא הלך והכל נגמר.

היא יושבת וכותבת מונולגים
חושבת, אולי להבין מה הבעיה יציל את המצב
אבל היא לא מבינה ולא שומעת
היא דוממת כמו נחל אכזב.