היום בבוקר איזו חולצה מסוימת שכבר לא לבשתי מזה זמן מה קראה
לי ללבוש אותה, אני תוהה אם אדם יכול לתקשר ברמה מסוימת עם
בגדים אבל עכשיו אני סתם נשמעת הזויה עד אישפוז, באחת המחלקות
היותר קלילות באברבנל וכשאני חושבת על זה יותר לעומק אתמול
כשהתפרקה לי השרשרת לאלפי חרוזים כחולים במעבר החצייה
בארלוזרוב לא הרגשתי או קלטתי מבעוד מועד, תחושת התפרקות
כלשהי. מחשבה שמובילה אותי הלאה לרעיון האם אנו מרגישים את
התפוררות הפנטזיות והאשליות שלנו או שמא הן פשוט מתמוססות לבד
עם הגיל, לאט לאט בביטחון תוך בניית יסודות ריפוד חזקים מסביב
במקביל בכדי לנעוץ את אחרוני המסמרים בקורה הנכונה, ועם כך
נדמה לי שהחומה הנפלאה והמרופדת להפליא הזו שגדלה איתנו בלי
להרגיש בכלל אמורה לשמור עלינו טוב טוב במצב הזה של ההארה שלא
כל מה שהבטיחו  לנו וסיפרו לנו אז בגיל המסוים ההוא, בכלל לא
בכיוון ומצד שני יכול להיות אחר ונפלא לגמרי. כמו שהחולצה
ביקשה את גופי והשרשרת ביקשה להתנתק ממנו אל הכביש כך מתפוררים
לנו רעיונות שחשבנו שהם אנחנו ומתלבשות עלינו הבנות שיכולנו
להבין כבר מזמן פשוט לא היינו מוכנים, היינו פשוט קשורים למשהו
אחר...