אני רק רוצה לברוח מכאן
מאיפה? ולאן?
מכאן, מהמציאות הזאת
לא רוצה לחיות בה יותר
אז מה? סתם ככה? לוותר?
למה לא? למי אני אחסר? למי יהיה אכפת?
הרי לי... והנה כבר, כואב לי רק לחשוב על זה במעט

חיוך קטן
אותי זה מעודד
נותן לי חשק לא להוות יותר את הזמן
רק לפרוח לי שוב כמו ניצן
להתלות מהתקרה ולדמם למוות
להסתכל לעצמי בעיניים, להיות נצרו החדש של החטא

חבקי אותי, תני לי את המקלט לו אני זקוק כל כך
קשרי אותי בחבל מברזל, בכדי ששוב לא אברח
תסתכלי לי בעיניים, ונשקי אותי עכשיו
תחתכי אותי לשתיים! אל תרחמי! ונשקי אותי עכשיו

אני רק רוצה לשתוק
לשמוע רק את צליל החדר
לשבת על המיטה בשקט, ואת כל מה עד עכשיו רשמתי למחוק
הפיכה חוזרת והולכת וחוזרת והולכת וחוזרת והולכת וחוזרת...
והולכת וחוזרת והולכת וחוזרת
אולי כבר מספיק?
מתי כבר תחליטי?

תני לי רק לחייך בלי הפרעות
תני לי להוות את הטוב!
תאהבי אותי! ואני אותך...
איך אני ממשיך את המשפט?