ג. א. טלי / אתמול, גם הם ימותו |
במבטים גלמודים מחבקים את מצחי
יורדים ככתובת אל לחיי
מחווירים אותי
הדמעות עיוורות ללא זיכרון
[כך אני משערת]
בעיצומה של זליגה יבשה
על הבשר
לכן אני לא מרגישה דבר
שעה ש
פרפרים של אהבה קדושה
צונחים לתוך שיערי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|