האמנם,
האמנם את תלכי בשדה כשהשמש שורפת
ותקטפי את הים
בזוהר התכלת המת
וילדות,
וילדות תישפך בנפשך צלולה ואוהבת
ותלכי לבדך
ותראי פתאום את כל העולם
האמנם יישפך הגשם לגרונך בחסד
וערבות צוננים יזרמו מתחתייך כנהר
ולא תהיי יותר עצובה ושותקת
ויבואו ימים שתוכלי גם לשמוח בעפר
לא יקרה,
לא יקרה שהלילה יצנח כה כואב ובטוח
בכאבו הנצחי, החורט ברזלים בקירות
ושיקוי,
ושיקוי האמת יטפטף חרישי ובטוח
כמו לפני החיים, כמו אחרי המוות
יום יבוא ותהיי אמיתית עליזה וצוחקת
ותלכי בשדה
כמו לא היה עולם מעולם
ורוחות מלחמה לא יגעו בעורך וכמו חסד
תבוא אהבה שתשטוף את עצמך מסחי
כמו הים שניטף לו לתוך קרקעית מפורזלת
את תשקעי לנפשך, ותראי בלי כאב ואימה
והרוח תנשב במצחך ענוגה וצוננת
ןהלילה ישקוט,
כשלא תהיה בליבך מלחמה |
