כעת כשהאש כבתה - מה עוד נותר לי
אש בוערת תישרוף את ידיי
איני סולחת אולם איני נוקמת בך בשנאתי
הזכרונות הפכו לסיוטיי עברי

עוד קצת אוהבת אך לא מספיק בכדי
לחצות עשרות יבשות, להתפשט בשדות זרים
מתפרשת על שמים וארץ מעוננים
לא מבינים תחילה מה פשר העשן
אך נכנעים לחום שהגיע וחימם את צילם
ועכשיו... עכשיו מעונן?

האש התחממה אט אט, נוגעת לא נוגעת
עשן התפשט לאורכי ולרוחבך
מפחדת להישרף, להיכבות
לא רצית לכבות, נדלק כפתור האזהרה
בעוד היא נותרה דולקת בעפילה
הנחת לה לגדול, להעלות עשן
ישבת, חייכת בהנאה מלוכלכת
כיצד הלהבה גודלת לכדי אש גדולה ואוהבת

להבתי הייתה קטנה עוד כשזעקת:
"אני רוצה אותך"
אך לחצות עולם ומלואו לא די בשביל:
"אני אוהב אותך"

ב"זכותך" הפכה היא מחמה לקרה
תמיס כל העובר לידה, תקפיא אותם בקרירותה
מיי יתן ולא תדליק עוד את להבות האחרים
וכאשר יקראו להעלותך על מוקד הנאשמים
ישמעו על השריפה ידיחו את מציתך
וישארו תמימי דעים

מי ייתן והאש השורפת תשרוף השנאה שבתוכי
תבעיר את מצפוני, תשרוף את לשוני
מי ייתן ולעולם תצליח להדליקיני שוב
שנאתי עוד כבויה אך יכולה היא לשוב

אל תחזור
אל תחפש אותי
תשאיר אותי בקור הזה...
אל תחזיר אותי לאש...
היא שורפת מידי


9/01/08