זה סיפור עתיק,
הוא סופר מאות פעמים ויסופר עוד אלפים,
בל מני גירסאות וצורות שנות.

זה סיפור על ילד,
יכול להיות אני או אתה,
הסיפור עצמו לא מיוחד,
אולי כי אתה הגיבור,
אבל יש אנשים שיזכרו אותו לעד,
ואת דמותך ישתדלו לנצור.

כבכל בוקר קמת וציחצחת שיניים,
שטפת פנים ורחצת ידיים,
סירקת שיער, ועשית פרצופים למראה,
התיישבת לאכול ארוחת בוקר,
את הארוחה סיימת בשני ביסים כדי לא לאחר להסעה,
ההסעה עברה, בלי ארועים מיוחדים,
וכשנעצרה רצת לכיתה, לפגוש את החברים.

דיברתם על מכיב, ועל איך את מול היא שוב ניצחה,
דיברתם על המסיבה מחר, ועל כמה אתה אוהב את החברה שלך,
היום עבר מהר, אנגלית חשבון ומחשבים,
ואחרי הלימודים אתם שוב נפגשים.

אתם הולכים ברחוב, יד ביד או חבוקים,
מתעלמים ממבטי העוברים ושבים,
היא מנשקת אותך על הלחי וקוראת לך מתוק,
אתה מחזיר לה בין העיניים, ואתם לא מפסיקים לצחוק.

פתאום עובר זקן עם קופסא,
כזאת שאם היית רואה ברחוב היית חוזר רק כדי לבעוט,
הזקן מסתכל עליך במבט שואל, מבקש, מתחנן,
אתה מכניס יד לכיס, והיא לוחשת:
"לא, הוא סתם מתחזה!"
אתה מתעלם וממשיך לחפש,
"אל תביא לו, הוא יקנה בזה שתיה!"
היא כבר לא לוחשת, היא צועקת בלי בושה,
אבל אתה בשלך, מביא לו את הפרוטה.

הזקן מחייך ואומר "תודה רבה,
אתה זה אתה שהבאת לי פרוטה, תזכה לרוב חסד, אהבה,
ואת! את תשארי לבד!
בלי אף אחד שיחזיק לך את היד"

אתה צוחק בלב ואומר להתראות,
הרי תכננתם כבר להתחתן אחרי הבגרויות,
ופתאום אתה חושב על מה שאתה עושה,
למה בכלל להתחתן בגיל כזה?

אתה והיא מדברים, יושבים על הספה,
הדמעות זולגות בשטף ואתה פולט סליחה,
אולי צדק לו הזקן חסר השיניים,
אולי באמת אהבה זה לא לשניים?

היא מתה לבדה, תוך כדי שינה,
לבד במיטה הזוגית הגדולה,
היית בלוויה כדי לבקש שוב סליחה,
וגילית שהזקן הוא בעצם סבה,
שאלת אותו למה הוא ניבא שחורות,
והוא אמר שזה בגלל שהיא לא עשתה מצוות,

"וחוץ מזה היית מתחתן עם מישהי שכזאת?
אחת שלא תעזור לסבה עם כמה פרוטות?
אל תחשוב שאליך הייתה מתנהגת יפה,
היא ריקה מתוכן, מבפנים הכל מת!"