כל מילותייך
יישארו צרובות
בתוך לבי הפועם
ימתיקו בשעות של צער
בעת זיכרון
על אדם אהוב
יקר בישראל

ההרגשות שציירת בנשמתי
ינגנו וישירו תמיד
חיים ארוכים
יעברו בידיעה
שהכרתי אותך

ועכשיו, אתה אומר
צריך ללכת
השעון מתקתק
וחיים שלמים עוברים בלי משים
מחוץ לבועה היפה שלנו
שיצרנו

עלי שלכת עוד יבואו
יכסו פצעים שנשארו
ושמש האביב
תנחם את דמעות החורף
שזולגות ועצובות
על כך שאתה צריך ללכת
ככה פתאום
מאמצע החיים שלי
לחיים שלך
שקצת השארת מאחור

היית לי כסוכריה מתוקה
כבלון ורוד גדול
בעולם מטושטש עם גוון אפור
תמיד אוהב
תמיד אזכור

וההרגשות שציירת בנשמתי
ינגנו וישירו תמיד
חיים ארוכים יעברו בידיעה
שהכרתי
אותך.