|
כל מילותייך
יישארו צרובות
בתוך לבי הפועם
ימתיקו בשעות של צער
בעת זיכרון
על אדם אהוב
יקר בישראל
ההרגשות שציירת בנשמתי
ינגנו וישירו תמיד
חיים ארוכים
יעברו בידיעה
שהכרתי אותך
ועכשיו, אתה אומר
צריך ללכת
השעון מתקתק
וחיים שלמים עוברים בלי משים
מחוץ לבועה היפה שלנו
שיצרנו
עלי שלכת עוד יבואו
יכסו פצעים שנשארו
ושמש האביב
תנחם את דמעות החורף
שזולגות ועצובות
על כך שאתה צריך ללכת
ככה פתאום
מאמצע החיים שלי
לחיים שלך
שקצת השארת מאחור
היית לי כסוכריה מתוקה
כבלון ורוד גדול
בעולם מטושטש עם גוון אפור
תמיד אוהב
תמיד אזכור
וההרגשות שציירת בנשמתי
ינגנו וישירו תמיד
חיים ארוכים יעברו בידיעה
שהכרתי
אותך. |
|
|
הכי אני אוהבת
בצילומים בחו"ל,
זה המגע עם
תרבויות אחרות.
אני זוכרת את
המפגש עם
החדרניות במלון,
ועם ההוא שלוחץ
במעלית, ועם
הפקידים, ועם זה
ששילם לי כדי
שאתן לו למרוח
לי שמן על הגב,
ועם הילדות
שצרחו מאושר
וביקשו חתימות,
ועם הדוגמן
מאירופה,
והדוגמן השני
שהיה מחו"ל,
והאנשים שאוכלים
כל היום.
אני מרגישה שזה
נורא מעשיר אותי
תרבותית.
דוגמנית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.