[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תראו אותי כאן אחרי שכבר היה,
ושוב פעם זה קרה.
עומדת ומציעה את עצמי,
ומוותרת על ליבי.
עושה את אותה שגיאה,
שלפני זמן מה שברה, ריסקה את הכל והשאירה אותי,
לא מכירה את מי שאני.

מחזיקה ביד שוב את אותם שברים,
שהפכו היום לכל-כך מוכרים.
נאחזת בעוד זיכרון עמום,
שלוקח למטה לאותה תהום.
מסתובבת סביב עצמי,
לא מבינה איך כל זה שוב קרה לי.
איך הגעתי לאותה נקודה איומה,
מבלי להסתכל על מה שכבר היה.
לא לומדת מטעויות,
ונותנת יותר מידי הזדמנויות.
מוותרת על עקרונות,
שתמיד מציגה אותם שאחת המעלות.

ברגע אחד מפילה את הכל משום מה,
פתאום אני לא במקום הראשון.
ואיך דבר כזה נורא קורה?
ואיך אני שוב פה באותו מקרה?

תראו אותי כאן עומדת שבורה,
בעינים יש את אותה הדמעה.
לא לומדת רק מוותרת,
בעיקר מנסה להיות קצת אחרת...!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשהייתי קטנה,
לא הבנתי איך זה
יכול להיות
ששרים "אז למה
לא כל יום שבת",
ואז "כל יום
שבת". זה לא
מסתדר,
רציונלית.

הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/08 6:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן אזרואל

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה