עומדת בחלון חיי החדשים
מביטה קדימה אל האופקים.
בניינים מחליפים צבעים
זיקוקים מאירים את השמיים השחורים.
מכוניות עוברות אופנועים טסים
גשרים, מעברים, מחלפים
תחנה כל עשרה מטרים.

אין סוף הזדמנויות
פוסטרים על הקירות.
עוד פרצוף מאוד מוכר
חושב שהוא על גג העולם.

קניונים מפוצצים
אנשים אף פעם לא עובדים?
לא נחים לרגע
מתרוצצים הנה והנה.

תלמידים עם מחשבים במקום מחברת
ילדים עם סלולרי חושבים שכך ולא אחרת.

הולכת ברחוב מסביב מביטה
אוויר שונה, נשימת רווחה.
חופש מטורף עוטף אותי
לפעמים ניהיה לי קר...
הבועה התפוצצה בפנים
חייבת לבנקים כספים
בלילות עדין הולכת לישון לבדי
שונאת יותר מתמיד את המרדף אחר השני.
ועכשיו עוד חורף התחיל,יחסית מאוחר מהרגיל
ולי קר פה יותר מתמיד
ככה זה כשאתה יחיד במיטה זוגית ענקית.

הרבה רגעים של אושר ושלווה
שרקומות בהם שעות רבות של
בדידות וחוסר מנוחה.
דקות של חשיבה על איפה הייתי ומה אני עושה?
זה אמיתי או שזה חלום,
מציאות או דמיון.
ואולי חשבתי שזה יהיה אחרת.
ואולי רציתי מגש של כסף.
ואולי בקשתי להשאר ובעצם בכלל לא ללכת.

אבל את החלום הייתי חייבת לממש ולהגשים
בחירות לפעמים פוגעות באנשים
צריך ללמוד לעשות וויתורים.

לעמוד ולהביט אל האופקים
ולהבין שעשיתי את הצעד הכי גדול בחיים.