יושבת במושב הכחול נגד כיוון הנסיעה
מנסה לישון בחור יפה מולי תופס לי את קו המחשבה.
מוציאה עט לכתוב מחפשת דפים
מוציאה פנקס רשימות מרגישה משהו בפנים.
מחברת אוזנייה כדי ליצור לי רגע,
מוסיקה מתנגנת והזמר אומר לתפוס את הרגע.
מרגישה שאין אויר לנשימה
הרבה אנשים ואין מספיק מקום לישיבה.
מנסה למצוא קצת שקט למחשבה אולי אפילו קצת שלווה
לפעמים מוצאים אותה בתוך כך ההמולה.
אבל זה לא קורה, טלפונים מצלצלים והסיפורים לא נגמרים,
אנשים, לא שמעתם על קצת פרטיות בחיים?!
עושה הפסקה ומניחה את העט שגם ככה בקושי כותב
ומקשיבה לעוד שיר ופתאום ניהיה לי עצוב בלב.
סביבי יש אין סוף של אנשים יותר מידי דיבורים
הרבה מילים, ילדים קטנים בוכים, זקנים ישנים.
והיא אומרת רוצה להיות איתך כל היום
ולא ברור מה הוא עונה,
אני יודעת שעכשיו חיוך על פניה עולה.
ילדה קטנה עם לחיים ורודות עוברת לידי
מחייכת חיוך תמים לעברי.
מה שגורם להם אושר זה מדהים
הכל בענייהם עניין של קסמים.
לא מנסים להבין בכח איך עובד העולם
את הראש לא שוברים ופשוט נהנים
מקבלים ולוקחים הכל מהחיים.
אולי אם גם אנחנו היינו כאלה ונשארים קצת ילדים
הפרצוף שלנו היה נראה אחרת
אפילו קצת יותר נעים.
מתעסקים בתוכן לא תוכן בהרבה כלום ועוד שום דבר
לא מבינים שהיום זה המחר.
לא ברור מה הדחף היה הפעם
ומה המילים ניסו להעביר.
אולי סתם עוד רגע בחיים,
נסיעה עם הרבה אנשים
שרובם את הרגע בכלל לא מבינים...
ויכולתי לכתוב את המסקנה הזו בדרך אחרת
אבל אותה ילדה ורדרדה שנתקלה ככה סתם במושבי
והזקנה שהקימה אותי מהכסא שלי
גרמו לי להבין שהכל בחיים מסתכם בשניות
היום אנחנו מלאי אנרגיות
ומחר לא יהיה אפילו כח לעמוד כמה תחנות.
כרגע הגעתי לתחנה בחיי
כאן מתנהלים להם כל חלומותי,
אני יורדת בחיוך ואהבה וזוכרת שהדקה הקרובה
לא תחזור בשנית ולא תיהיה עוד אחת כמותה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.