כמה גדולה היא שממת המדבר
תחת כיפת הריק הגדול,
דממת המדבר הלא שמה הוא אימה -
פחד רכוב על בת-קול.
ובין כותלי המדבר מהדהדת סופה -
היא השתיקה הגדולה,
אכזרית ועיוורת ופניה שחורות
היא מכה בשורשי האהבה.

ולמרות כל גודלו אין מסתור ומחבוא
במדבר השומם העירום,
כשתבוא הסופה היא תכה בחוזקה
ותובס כל תקווה לשלום.
אין דבר שירחיק ויגן מפניה
האימה ודאית וברורה,
דמעה מצטברת על דופן העין
וזולגת על לחי סתורה.

רגע של שקט ללא נשימה -
הפחד נמהל לו בשכול,
והנה מופיעות טיפות ראשונות
של גשם שחור על החול.
רגעי המכאוב ללא נחמה
דוחקים את גבולות המדבר,
חושפים צלקות ואמת נוראה
של מרחב שנחרב ונחדר.

כמה נוראה היא שממת המדבר
גאות אפורה של כאב,
דממת המדבר הלא שמה שברון לב
המדבר העצום מתרחב...