איזבל לארן-ורסיין / גשם |
להיצלות לעד בין מילותיך,
שחורכות בבשרי
הברה אחר הברה.
פוערות חורים בבטני,
מורידות גשם מעיניי.
פעם היה לנו טוב,
היינו מטפסים על עצמנו
ועל העצים.
סוחטים כל טיפה של אהבה,
לא נפרדים.
מתהלכים בכיכרות
ומברכים.
זורמים בצינורות החיים
עד שמגיעים ליעד,
ועוצרים.
תוך רגעים נעלמים,
יורדים למחתרות,
מתפללים.
שיילקחו העלבונות,
שיישכח העצב.
לעולם לא אשוב לחיקך,
ארס טהור.
אהובי מפעם,
רוצחי הנאור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|