ביום אחר הייתי נרגז וגוער
על כל טיפה שנשרה על המשקפים
בלילה אחר הייתי בבית מסתגר
בגלל הסגריר והרוחות
אך כעת, כשאני לצדך,
הכל כל כך נעים בין הצעיפים
ומהחום שבלבי ובלבך
אפילו השלוליות שמחות
למרות שיש לי מטריה גדולה
אינני פותח אותה כלל
את אתי בשכמייה הכחולה
ואני בכובע צמר מדובלל
צועדים בשקט לאורך השדרה
שומעים את צעדינו ואת הטיפות
ולמרות שכל הארץ התקדרה
נעצרים ונהנים בחורף לצפות
עוד טיפ ועוד טיפה - על הלחי, על האף
ושוב ושוב עוצר, ומנגב את המשקף
ואור פנס הרחוב בוהק אליי מעינייך
בעודי אוחז בידייך וחושק אל שפתייך
תודה לגשם, תודה לחורף, תודה לסגריר
ותודה שאת פה אתי, יפתי
ותודה למלאך שסידר לנו נס, שנכיר
ותודה שאת אוהבת אותי
28 בינואר 2008 |
