ענבל ברליאה / לילה בשקט |
לוטפת את שדיה
עיניה בוחנות את
הזדקרותן של הפטמות
תנועת היד המרפרפת
נשית ועדינה, זרה
מלהיטה את לחייה
ולוחשת לה לבוא
בואי נשמה תועה
קחי את שתי ידייך
בנשימה רכה
תגיעי לשחקים
הגוף לוהט
ואין לה כל שליטה בו
והיא יודעת בקרוב
תרעיד את הקירות
בתום קרשנדו, נשימה קטועה
תיפול מותשת אל סדינים רכים
היא תעצום עיניה ולא תחשוב עדיין
מה למחרת יגידו השכנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|