כמו כל גוזל שהתחזק וגדל
גם זמני הגיע לפרוש כנפיים
אקח לי תרמיל ואנעל לי סנדל
ואצא לדרכי, חמוש במשקפיים
מאז שבאתי לעולם ליווית אותי באהבה
יום אחר יום היית לי למשענת תמיכה
וגם אם באו בינינו כעס, כאב או מריבה
עברת אתי הכל עד שבאה הסליחה
אינני יודע לאן ועם מי, אינני יודע כיצד
רק ברור לי שעכשיו אעשה את זה לבד
אני מבין שקשה לך, אמא,
שהיית רוצה לצעוד צעד-צעד לצדי
רק הפעם, את דרכי קדימה
עליי לעבור לחוד, לא נגדך, בעדי
כן, עליי להיכשל קצת, ליפול ולהתייאש
כדי שאלמד על בשרי ובעצמי אתאושש
רק כך אתחזק באמת, רק כך סוף-סוף אתבגר
גם אני, הרי, רוצה בשבילי את הטוב ביותר
אנא, אמא, התירי לי ללכת, ואל-נא תעכבי
היי בעדי, אל-נא תתקשרי ואל-נא תעקבי
כי הפעם, אמא, הטוב ביותר שתעשי למעני
הוא פשוט לאהוב מרחוק, שאלך בדרכי-אני
אינני יודע לאן ועם מי, אינני יודע כיצד
רק ברור לי שעכשיו אעשה את זה לבד
אני מבין שקשה לך, אמא,
שהיית רוצה לצעוד צעד-צעד לצדי
רק הפעם, את דרכי קדימה
עליי לעבור לחוד, לא נגדך, בעדי
28 בינואר 2008 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.