"סיגריה אחת לא תהרוג אותי".
"היא תהרוג".
"היא לא תהרוג ואל תנסה אפילו להתווכח איתי על זה, אתה יודע
שתמיד אתה נתקע בשלב הטיעונים".
הם ישבו שניהם על הספסל היחיד שנשאר בפארק לאחר שהוונדליסטים
שרפו, עקרו, או סתם חרבנו על כל השאר. חתול עבר מולם וזה מהם
שנקרא תומס ושרצה את הסיגריה לכסן אליו מבט מרושע והחתול ברח.
"למה תמיד אתה מרושע כל כך אליהם" שאל הבחור שקראו לו הרווי
ולא ציפה לתשובה.
"כי אם אני לא אהיה מרושע אליהם אני אהיה מרושע אליך או אל ליז
ואתם יכולים להזמין משטרה והחתול לא".
הרווי רצה לצחוק כי זה היה מצחיק אבל לא עשה את זה כי ידע
שתומס רציני.
הרווי ידע גם שהוא צודק ולא תומס אבל הוא באמת היה נתקע תמיד
בשלב הטיעונים וזה גרם לו תחושה של השפלה.
"אז אתה הולך להביא לי את הסיגריה" שאל תומס ונעמד מול הרווי.
"יש לי ברירה" שאל הרווי וידע שאין לו.
תומס לא טרח לענות ורק הדגיש את עמידתו מול הרווי בכך שהושיט
את ידו.
הרווי הוציא מכיסו קופסת פח חלודה ומעוטרת בחריטה חובבנית של
סיגריה וגפרור, פתח אותה והושיט לתומס סיגרית "פאל-מאל".
תומס לקח את הסיגריה והתיישב בחזרה ליד הרווי על הספסל היחיד
שנשאר בפארק.
הוא שבר את הסיגריה לחצי ופורר אותה על השביל. חתיכות הטבק
היבשות נספגו מיד במים שעל השביל והפכו כהות יותר.
"למה נתת לי סיגריה" שאל תומס בקול עייף.
"כי ראיתי איך אתה יכול להיות מרושע לחתולים ואני לא אתקשר
למשטרה ואתה יודע את זה". בזה הרגע רעם הרעם מעל לראשיהם
והתחיל לרדת גשם. הרווי היה גאה בעצמו כי זה תאם בשלמות את
הדרמטיות שבה אמר את הדברים וקיווה כי זה עזר לו להעביר את
המסר.
תומס קילל חרישית וסימן להרווי בראשו שכדאי שיתחילו ללכת.
הרווי חשב ללכת עוד לפני זה - לפני שהתחיל הגשם - אבל לא אמר
כלום כי ידע שיושפל בשלב הטיעונים.

תומס התווכח על הכול ופעם הרווי היה מתווכח איתו חזרה, אבל עם
הזמן הויכוחים שלהם איבדו את הפואנטה כי הרווי לא היה מסוגל
לבטא את עצמו ותומס ניצח כל הזמן. לתומס זה לא הפריע, הוא אהב
לנצח ולכן המשיך לנסות ולהתווכח, אבל הרווי הרגיש כעס שעם הזמן
הפך להשפלה בכל פעם שהפסיד בוויכוח ולכן היה נכנע לתומס ישר על
ההתחלה וממלא אחר כל מבוקשו. תומס פירש זאת ככניעה מתוך פחד
ושנא את הרווי בשל כך, אבל הרווי העדיף שתומס ישנא מאשר שהוא
יושפל.
הרווי ריצ'רדסון לא אהב רגשות קיצוניים, כמו שנאה והשפלה,
ונמנע מהם ככל יכולתו. זאת הייתה אחת הסיבות שאת אשתו ויויאן
רק חיבב ולא ממש אהב, והוא גם נהג להזכיר לה את זה בכל פעם
ששאלה. זה גרם לסקס שלהם להיות יותר חי, יותר טוב. תומס לעומת
זאת אהב מאוד את אשתו ליז ודאג להזכיר את זה להרווי גם בלי
ששאל כי אהב לראות את הקנאה מתפשטת על פניו. ליז הייתה אישה
מהסוג שנשים אחרות חולמות עליה בלילה וקמות רטובות. היא הייתה
כל כך יפה וגם עם אופי לא רע יחסית לבחורה עם חינוך כמו שלה
והרווי ידע שלידה ויויאן נראית כמו חיה דרוסה או אוגר תלוי -
זה היה משתנה עם מזג האוויר.

הם הלכו בכיוון היציאה מהפארק אבל לא לזאת שמובילה לרחוב שבו
גרו.
"יש לי אסטמה ואתה יודע את זה ובכל זאת נתת לי את הסיגריה" אמר
תומס ולא הביט בהרווי.
"זאת הייתה שאלה? לא, כי אם כן אז יש לי תשובה עליה - כן" השיב
הרווי, "וחוץ מזה פוררת לי סיגרית "פאל-מאל" טובה לתוך שלולית
אז למה אתה מצפה" אמר הרווי כדי להצדיק את התשובה החדה שהשיב
לתומס והרגיש את ההשפלה עולה בגרונו ומרטיבה את עיניו. או שזאת
לא הייתה השפלה? החתול עבר ולכסן מבט לתומס.
תומס הביט בהרווי ועשה דבר שמעולם לא עשה, הוא הוציא סכין מטבח
גדולה מכיס מכנסיו, דקר את הרווי במפשעה וסובב.  
הרווי התעורר, הסתובב במיטה והסתכל על אשתו ויויאן נוחרת לתוך
הלילה.
ירד גשם בחוץ. היא הייתה דומה לאוגר תלוי.