שוכב במיטה כהרגלי על צד שמאל,
וממקם ת'עצמי בקצה כאילו מחכה שתבוא,
ותמלא את החלל הריק שנשאר,
בעוד ידי תרה מתוך הרגל אחרי כתפה,
של אהובתי אחרי ידה, מתוך הרגל תר
אחרי ידה לחבק אותה מאחור,
ללחוש לה מילים של רוך ואהבה,
להזכיר לה כמה היא יפה ונחשקת,
וחלק בלתי נפרד לא מחיי,
אלא מעצמי,
מצפה להרגיש את גופה החמים נצמד אלי
ומתחכך בי ונצמד יותר, כאילו רוצה להיכנס בי ממש
ולראות אותה נרדמת עם חיוך לאחר שתינינו אהבים...
אבל אז אני נזכר שהיא עזבה תוך שהיא מודיעה נחרצות שלא,
אבל לא תשוב לעולם...
עברה שנה וקצת מאז אותו יום שחור מר ונמהר...
אבל עדיין כל לילה אותו הסיפור...
אני שוב שוכב על צד שמאל...
ומשאיר מקום למישהי שאני יודע שלא תשוב
ולא תשכב לצידי יותר...
וששוב לא אחבק ואנשק,
אני שולח יד וממשש טבעת זהב דקיקה שתלויה לצווארי מאז,
ונזכר שהיא הלכה,
ושלעד אשאר לבדי...
במיטה הקרה.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.