|
בתוכי יונה לבנה.
החזקתי אברותיה
כתבתי בנוצותיה ציורים על לבי.
תה ירוק מזגתי לפיה
זרדים הגשתי לה.
לחשתי: רפדי את קני.
באה עת קרה.
קפאה בי יונתי.
עפה ממני
אפורה וגאה.
שובל אימרתה מלחך
מסרב לכלא שלי. |
|
|
אז אמרתי
לה-וואללה את,
כבר עשרים שנה
אני גנן ועוד לא
ראיתי פרח יפה
כמוך
אז היא ענתה לי
-
וואללה כבר
שלושים שנה אני
מחרבנת ועוד לא
ראיתי חרא כמוך!
מיומנו
של ערס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.