|
על שולחן העץ להבת נר אדומה
חושפת את נסתרות העתיד
קור הלילה חובק מנגד שערי שמיים
הדהוד כוכבי שירה שאבדה.
רקדנים של אור יום
נשבו את חלומם לעברי
הייתי אז לובן הגלים
על פני ריצודי המים.
המפלצת שבי מתחברת לצל
של משך קיומנו הארצי
הריקוד הזה צמוד וחזק
נושב בי את מאזן הדרכים.
את יודעת שאני אוהב
עיניים חסויות למגע האור
מחייכות אלי מבעד לסדקים
יש בלבי כול כך הרבה לתת. |
|
|
אצלנו בבמה
כותבים סלוגן
באהבה או לא
כותבים בכלל
צבר, אחד שמתכנן
להקים מפעל
לחומוס, אולי...
בעתיד... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.