הכל סובב סביב אותה נקודה,
כזאת קרובה, כזאת מפחידה,
ברגע שבו נפגשים הפנים עם החיים,
את יודעת ילדה, עוצרים ופשוט חותכים.

וזה הכול עומד מול אותה הנקודה,
בה את עוצרת ושואלת עצמך, ילדה,
מה עם העצמאות ואיפה הם החלומות,
אבל ההורים והנעורים, לא יתנו לך לרמות.

בדרך למטה, הדרכים מתאמתות,
והפנים שלך נופלות,
בדרך למטה,
אחרי שהיית שם וראית גם,
והיה לך קר, היה לך חם,
נגעת בגוף, זרמת עם הדם,
שאפת עמוק, ראית סתם,
ומכל השקרים לא מצאת את האמת,
עד שהבנת שהכול סביבך, לגיטימי מת.

הכול סובב סביב אותה נקודה,
כזאת מוחשית, כזאת מטרידה,
ברגע בו נפגשים המאחרים עם השעונים,
את יודעת, עוצרים וכבר לא מחייכים.

וזה הכל עומד מול אותה הנקודה,
בה את נתקעת מול המראה, כבר לא ילדה,
ושואלת עצמך כל כך הרבה שאלות,
ואין לך שום תשובות קלות -
איפה הוא התואר הראשון?
בבקרים שהעדפת להמשיך לישון,
איפה הוא הכסף מהחיסכון?
בצהריים בתי קפה והבגדים בארון,
איפה הוא הגבר האוהב?
בלילות מבר לבר שהמשכת להסתובב,
ואיפה ואיפה, כל כך הרבה חסר,
וזאת הנקודה, זה הרגע לספר.

בדרך למטה, הדרכים מתאמתות,
והפנים שלך נופלות,
בדרך למטה,
אחרי שהיית שם וראית גם,
והיה לך קר, היה לך חם,
נגעת בגוף, זרמת עם הדם,
שאפת עמוק, ראית סתם,
ומכל השקרים לא מצאת את האמת,
עד שהבנת שהכול סביבך, לגיטימי מת.

ואחרי שתקומי,
ושתרימי את הפנים,
תמיד תזכרי ילדה,
כי באותו הרגע, באותה הנקודה,
גם שהכול נראה שחור,
ואין שום קצה של אור,
גם לאחר השעה הכי חשוכה,
תגיע לבסוף, בדרך למעלה, הזריחה