תאיר הראל / דמע נשים |
מדוע זה בוששת לבוא?
תם זמניינו ונשלם
אך הדם על להב
עודנו חם.
והעפר המר טרם
רחם אותנו בטרפיו,
כאות ביצור וזכר
כילה בנו כשפיו.
מדוע זה בוששת לבוא?
תלמי ירח כסוף, הכסיף
אל הספק
אוושת קלות כנף העצים
נדודן הרחק
אל האין,
והאין סוף קרב,
ומתקרב
הלמות התוף.
מדוע זה בוששת לבוא?
מדוע זה טיפחת ערוגות אהובתיי?
הלוא ידעתי חורצת את קמטים
לשוא, בן שוטים הם עשביי.
בקרקע צחיחה נטולת מזור
בלוט המפלה מבור לבור!
עוד נוטר לו ניצן בודד עלי טרשים
אחרון המחריש
לדמע נשים.
בן=בהן
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|