משאירים שאריות של הימים
לחיות איתם מחר
איך אנחנו יכולים לברוח מכך?
ובטלוויזיה מהדהדת מלחמה
בראש, מהדהדים
סיפורים על מה שאמרנו אתמול
מריבות גדולות בחדר המדרגות
במטבח, צלחות מלוכלכות
בכיסים, כרטיסים ישנים
מרכבות דוהרות
אהבנו להיות רחוקים
בין לונדון לתל אביב
לעתים מאחרים
חולפים על פני פנים זרות
חשבנו שאנחנו מכירים, כל פיסה מהעולם
אבל, מישהו אחר שולט בו עכשיו
הוא צעיר יותר, מהיר יותר
הוא לא יודע
שאתמול, ממול, היתה חומה
ואנחנו חיכינו שהיא תיפול
פוסעים לאט, בין השדרות הגדולות
מבתי המלון, יוצאים עשרות אנשים
חלקם אמיתיים, חלקם מרגלים
ואנחנו נעלמים בבתי קפה
לא מדברים
לא חושבים על מה שהיה
משאירים שאריות
לימים הבאים
מזמנים טובים, מתקופות אחרות
מסתכלים לצדדים
מדרגות נעות, כולם עולים ועולים
רק אנחנו למטה, לא מבינים
מה יש שם,
ולמה אנשים לא נשארים איתנו, כאן למטה
בין לונדון לתל אביב, יש משהו לא ברור
מילים לא פשוטות, צלילים לא מוכרים
פנים שלא הצלחנו לגעת בהן
משאירים שאריות בכיסים
כרטיסים למופעים שלא הספקנו ללכת
שטרות שלא השתמשנו בהם
בחוץ, אפשר לראות עולם שלם
מתפורר מצבע וטקסט
נשארים בפינה
מחכים שהרכבת תחלוף
בראש מהדהד, החלום של הלילה
על הקירות, המלצות לחיים טובים
סרטים שלא הכרנו
עם גיבורים, שמחר ייסעו למקום אחר
ואנחנו נישאר, בין לונדון לתל אביב
מחפשים מקום, בעולם של אחרים