|
האור משתקף דרך כוסות היין התלויות
מבעד לנורות להט חמות
הדם יבש במסדרונות הזיכרון
לגבישים אפלים למגע האור.
עיני המקובלים רדומות
יש בהן יותר מהאין
אני לא חש בבית בריק הזה
אני איש של אש ושמיים.
להט מדורות של מאספי פירטים עזובים
אוחז בנפשי לשולל
עיניים פראיות לנערות החורף
צל מלאכים בהקיץ.
עיוורים דלי רוח
מנתבים את העולם לגבישים קרים
דעת הנהר משתבשת
מבעד לרקמות חסרות שם. |
|
|
גם אם ביתי עולה
בלהבות, לפחות
אשאר ואתחמם ליד
האש
זוג פירומנים
בפעולה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.