אני אישה מלאה משיברי זיכרונות,

ומבלי שאני רוצה צצות המחשבות.

הזיכרונות עוטפים אותי בשכבות שכבות,

עד שגופי נכנע לחלום הבלהות-

שמכאיב, שורף וחותך את הלב.

לפעמים אני רוצה להתאבל עלייך,

אבל גופי לא נותן לי.

חליפת זיכרונות עשויה ממים,

ופתאום מתחשק לי שתיגעי בי.

המחשבות בראשי לא מתורגמות למילים,

ועכשיו העתיד מדגדג בי, צוחק לי - גם בפנים.

קווי החיבה מידייך בפניי - מוטבעות, חרוטות

לאלף דרכים ארוכות וכ"כ ריקות...