חשתי אותן בזמן שישבתי,
חשתי אותן בזמן שהלכתי,
חשתי בהן כשהתמתחתי,
חשתי בהן כשהתרגשתי,
הן כאן. זוג כנפייים.

יום אחד פשוט הרגשתי.

הרגשתי אותן נפרשות ומתנפנפות
מן נפנוף השתחררות וניעור האבק.
איזה כיף היה לי, כמה כיף לי עכשיו.
אני עפה.

אני עפה למחוזות שמחשבות האדם עדיין לא נגעו בהם.
אני צוללת ושוחה במימדים לא מזוהים.
נכנסת בחלון אחד ויוצאת מדלת אחרת.

מה הם החיים?
גוש פלסטלינה לא נגמר בו אלוהים זה אנחנו,
ואנחנו אלוהים.

כ, כנ, כנפ, כנפי, כנפיי, כנפיים!