לפי המערכת, השעה הרביעית בימי חמישי של י"א 4 הייתה שעת כיתה
עם המחנך. אבישי נכנס באיחור של שתי דקות עם כוס תה צמחים ביד.
התנצל בפני הכיתה שלא חש בטוב וביקש רשות לשתות מהכוס שלו
במהלך השיחה. הוא הניח את חפציו ואת כוס תה הצמחים על השולחן
והסתובב אל הלוח. בפינה העליונה מצד ימין של הלוח הוא כתב
תאריך וטיפה יותר למטה ובאמצע את הנושא "ואהבת לרעך כמוך".
אבישי לא הספיק להסתובב חזרה אל הכיתה איך איבד הכרה ובנפילתו
הזיז את השולחן, כך שהכוס נפלה עליו והרטיבה אותו. אז היא
התגלגלה על פני השולחן והמשיכה במסלולה אל הרצפה ושם נשפכה עד
הסוף. בנות השמיעו קולות בהלה, בנים ניסו לעלות אחד על השני
בהצעות ייעול עד שאחד מהם פשוט רץ לחדר המורים והפיל את
האחריות על המבוגרים. הזעיקו לאחות התורנית, היא נתנה לו להריח
משהו קטלני והוא חזר להכרה והתחיל להתאושש. מנהל בית הספר שגם
היה נוכח שם את ידו הימנית של אבישי על כתפיו, הכריז שהשיעור
מתבטל והוביל אותו לחדר המורים לנוח.
 לאט-לאט המהומה בכיתה ירדה. כל אחד כבר הביע את גרסתו על
המקרה וגם את התייחסותו אליו והאווירה חזרה להיות שגרתית. חלק
גדול מהכיתה הקרין אנרגיות חיוביות על כך שהשיעור התבטל ויצא
מהכיתה. חלק אחר כינה התנהגות כזאת שמחה לאיד באיזשהו אופן,
קרא לסדר ולכבוד מינימאלי כלפי אבישי ועמוק בפנים התבייש כי גם
הוא די שמח שהשיעור התבטל ויש זמן להתכונן למבחן במתמטיקה
שיהיה בשיעור הבא.
 
- חברה, מי התורן? - שאלה פתאום סיוון, - שינקה את הטינופת
פה.
- התורן אבי והוא לא בא היום, - אמר יניב בלי להרים ראשו
מתרגילי המתמטיקה שהוא פתר.
- אז מי אחריו? - התעקשה סיוון.
- ואחריו אני, - אמר יניב וחזר למשוואות.
- אז תנקה אתה והוא יהיה תורן במקומך אחר כך.
- הניקיון הוא עול של אלה שאוהבים אותו. לכן, אם זה כל כך
מפריע לך, קומי, תנקי בעצמך את בוץ הצמחים הזה ואבי יחליף אותך
בתורנות שלך.
- אני לא מבינה את זה, - עלו טונים של עצבים בקולה של סיוון, -
אורטל, תגידי לו! תמיד מי שהבא ברשימה מחליף את זה שלא הגיע.
בדיוק בשביל זה הרשימה.
- נכון, - הצטרפה אורטל, - אני החלפתי אותך, יניב, כשלא היית.
- זו, ודאי, הייתה אותה הפעם כשהחלטתן שהבא ברשימה מחליף את זה
שחסר. אני, לצערי הרב, לא ידעתי על כך שום דבר. אף אחד לא שאל
אותי האם אני מסכים לחוקים האלה, ולכן אינני מוכן לנקות את
הכיתה, משום שסיוון משום מה החליטה ככה. חוץ מזה המבחן שבא
וקרב הרבה יותר חשוב בעיניי מהכיתה המטונפת.
- שאלה לי אליך, מר בחור, - הצטרף עמרי בפנייתו ליניב.
- שאל, בני, ותיענה.
- האם ההתנגדות שלך קשורה ל:
  א' - סתם עצלנות לנקות?
  ב' - כבוד עצמי שעלול להיפגע, לדעתך, בעקבות הפעולה המבזה?
  ג' - מחאה נגד השליטה של סיוון בנושא האירגון ושנאה כללית
אליה?
- ד', - קטע אותו יניב - אף תשובה איננה נכונה. רד ממני! אם
מוצא חן בעיניך להיות סחבה של הכלבה הזאת -   תהנה. אני לא
הולך להיות שעיר לעזאזל שלה.
- הוא לא נורמאלי - התפרצה סיוון. אז מה אתה מציע? שהכלבה תנקה
כל פעם כי היא היחידה שאכפת לה מהניקיון? תגיד לי מה אתה מציע?

- קודם כל, אני מציע לך להירגע, אחרת אני אבעט בך ולא אסתכל על
זה שאת נקבה.
- בוא נראה אותך! יאללה, תבעט בי, - סיוון קמה ונעמדה מולו.
- אני מפחד להיתקע עם הקרסול שלי בין הכריות שלך... המבוקשות
כל כך בין זכרי המחזור, שלא מסתכלים לתוכן, אלא מסתפקים
בצורה.
- בואנה, אחי, אתה מגזים... - לא סיים עמרי את המשפט כאשר
סיוון סתרה ליניב והוא זינק כחזיר בר פצוע, הרים אותה על הכתף,
גררה עד לשלולית התה והתחיל לנגב אותה על ידי סיוון. אורטל
בזמן הזה, תוך התגברות על בהלה, הכתה את יניב במכות פטיש רכות
שילדה עדינה רק יכולה להביא. יניב הסתובב בתנועה חדה ותקע מבט
מתריע באורטל. היא נסוגה אחורה והתחבאה מאחורי עמרי.
- יאללה, בלגן! - פתח בזמר רז, שחזר מהסיגריה. על פשר מה
המהומה?
- שום בלגן ושום מהומה. סיוון ביקשה ממני בצורה נאותה לנקות את
הכיתה ואני לא העליתי בדעתי לסרב לה.
     סיוון קמה ויצאה מהכיתה בנחרצות, אורטל טפפה אחריה.
- זהו, אחי, - אמר רז, - היא קוראת לזוהר.
- מבחינתי, שתקרא לסנדק.
- צודק, אחי, זוהר הוא הסנדק של בית ספרנו. עשר דקות והוא מביא
עליך שלושים אנשים. אצלנו בכיתה עשרה בנים ולפי המבטים של
הנוכחים רק אני אלך איתך להיות מוכה למוות. אתה יודע מה זה
למות?! זה לגווע לאחר שתגסוס,  זה לא נעים בכלל. אבל אני אלך
על זה כי הדבר היפה ביותר אשר ראיתי בחיי זה איך שניקית בכלבה
הזאת את הרצפה. אני אוהב אותך, יפה שלי. תן כיף.
- שניכם חולי נפש, הוציא בקושי עמרי את המילים מגרונו.
- לא הייתי כל כך בטוח בכך, אמר רז. תסתכל סביבך, ישנן פה עוד
מספר בנות שלא כזה מסכימות איתך, לפי מה שהן מקרינות, נכון,
סיגל?
- נכון, סיגל? - שאל עמרי. תמי? טלי? תגיבו! אני לא אאמין בכך
שאתן מפחדות מיניב או ממני וזוהי הסיבה שאתן שותקות. אה, טלי,
אין לך מה להגיד? הרי את הסתת את יניב יום אחר יום להשפיל את
סיוון. היא תפסה לך את המקום של כוסית מחזורית מאז שבא לבית
ספרנו לפני שנתיים. קראת לי סחבה של סיוון. מה הבדל בינינו,
אה? אולי גם אני אנקה רצפה על ידי טלי כדי להידמות לך עד הסוף
- ויהיה לפחות ארבע סחבות לכיתה אחת, מגניב, לא? - עמרי ירק
לרגליו של יניב ויצא מן הכיתה.
- מה אתה מסתכל עליי? - קיטרה טלי. בעצמי בעצמך רצית להפחית את
נוכחותה בכיתה לא פחות ממני. אז שאני לא אצא אשמה בכל הסיפור
הזה.
- לא הפלתי את האשמה עליך. זה, שלא הגבתי לדבריו של עמרי עוד
לא מעיד על כך שהסכמתי איתו. למה את חייבת לקבל תמיד כל דבר
כאילו הוא נגדך, אני לא מבין.
- יופי, אז אני פרנואידית ויש לי מאניה של רדיפות.
- אל תכניסי לי מילים לפה, לא אמרתי שום דבר כזה.
- אתה לא אמרת שום דבר בכלל כשהזבל הזה הטיח בי ואיים עליי.
באמת שאתה לא שונה ממנו בהרבה.
- פישלתי, בסדר?!! לא ציפיתי ממר שכולו שקט תגובה כה חריפה,
הופתעתי! את תסלחי לי או שאני מחוק בעיניך?!!
- שלוט על עצמך! אתה מתנהג כמו כוסית!
- ממתי כוסית לא אוהבת את ההתנהגות שלה? אז תסתכלי על איך שאת
נראית לפעמים מהצד! יש לי עכשיו את זוהר על הראש, ואני צריך
להתמודד איתך ועם היריקות שלך לתוך הנשמה שלי! זה מה שאמור
להעסיק אותי עכשיו, נכון?!!
- אל תצעק עליי, חמור יער! טלי קמה והתחילה להתקדם אל היציאה.
אחריה תמי וסיגל. טלי הסתובבה בפתח, - אתה לא בתול אפילו, אתה
בתולה, - זרקה את מיליה ביניב, - אה, הנה זוהר, - הוסיפה
והסתלקה עם הפמליה הקטנה שלה.
   זוהר נכנס לכיתה כמו פגז ארטילרי וניתן היה לראות דרך
המפתן שבחוץ ממתינים כלבים נאמנים שלו והכמות כבר לא הייתה
משמעותית בשביל יניב.
- עוף מפה, - אמר זוהר לרז. רז התמהמה בהיסוס. במציאות זה היה
קצת יותר מפחיד, משום מה. רז תיאר לעצמו איך תיראה הפגישה עם
זוהר (הייתה לו דקה או שתיים בשביל זה) אבל כל המשפטים שהוא
הכין מראש התנדפו והלב דפק יותר מדי חזק.
- צא, צא. אל תהסס, - אמר יניב, - באמת. זה בסדר. אחד על אחד.
    רז יצא וסגר את הדלת אחריו. זוהר הכה את יניב בלסת והוא
מצא את עצמו על הרצפה, כאשר זוהר מחזיק אותו בשיער ושואל משהו
בתוקפנות בלי רצון של ממש לקבל תשובות. יניב אסף את שאריות
העוז שהיה בו ואמר:"יש לי רק דבר אחד להגיד לך לפני שאני מתפרץ
בבכי; זה לא בגלל המכות שלך". ודמעות שאין שום שליטה עליהן
זלגו מעיניו ויניב השתטח על הרצפה והתייפח כמו ולד.
- נו מה, מה אתה כזה מסכן? אין חשק להרביץ לך אפילו.
- היא לא אוהבת אותי בכלל, לא שמה עליי... - יניב לא דיבר, הוא
נשף את המילים בבכי כמיילל.
- קום כבר, - זוהר הרים את יניב מהרצפה והושיב אותו על אחד
השולחנות, -  אתה לא מתבייש לבכות בגלל בחורה?
- אתה מרביץ לי בגלל בחורה, לא?!
- תראו אותו, - חייך זוהר, - מוכה ומרוסק לגמרה, אך לא איבד את
חוש הומור.
    בלי להפסיק לבכות כל כמה שניות מעמקיו של יניב שיחררו
צחוק בריא. עצם העובדה, שהצחוק פרץ תוך כדי בכי הצחיק עוד
יותר; עד שעיניו של יניב התייבשו מהבכי ועיניו של זוהר נרטבו
מהצחוק, אשר הדביק את שניהם, השתלט עליהם והפך לצחוק היסטרי.
   השתמע הצילצול. עוד דקה אנשים לא העזו להיכנס לכיתה,
וכשסיוון פתחה את הדלת, כולם ראו את יניב ואת זוהר מתגלגלים
מצחוק ודמעות בעיניהם. התחילו להיכנס כדי לקחת את החפצים. אף
מילה לא נאמרה. כל השאלות וההתייחסויות נעשו על ידי המבטים
ולבסוף הכיתה התרוקנה. המבחן במתמטיקה עשה את שלו ותשומת לבם
של התלמידים התנתקה מהקטטה, מהתורנויות ומן השלולית. הכיתה
הייתה ריקה, השלולית התייבשה והשאירה על הרצפה ועל השולחן
כתמים דביקים. על הלוח בפינה עליונה מצד ימין היה כתוב תאריך,
וקצת למטה ובאמצע הנושא:"ואהבת לרעך כמוך".