בהם טווית את השביל.
-
נביעת הכיכר ההומה, מבעבעת צילם של עצי הזית,
צומחים שירייך שקברת תחתם - חיוורת מבעת לתלישת יומך
על מילים נעדרות.
-
את נוטה לשכוח בתוך כל ההמיה את הצופרים שחרשו לדעת
את יופייך, חולמת על דבשות הגמל
המצעיד לך את תווי המדבר. תווי פנייך שוקטים, אך לרגע.
-
את שמחה על ספסלי הרחוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|