הניגונים ששרת לי אז,
לבטח יתנגנו באוזניי עוד עשרות פעמים,
ביום קדושתך.
מילותיך חרצו בי עולמות שלמים
ולבטח גם יחרצו בי
כשאשתוק.
לא עוד אסתכל בך ביראה,
לא עוד אבקש מקלטך.
עכשיו זה אני,
ואני לבד.
בשקט הנצרח מפיך אמלמל תפילות
ואחכה לך,
אומללה.
הספר ההוא ששמת בחדרי חוזר אליי עכשיו
ופתאום נדמה לי שגם אני,
בסופו של דבר,
אהיה כמוך.
ובציפייה שרמסת כשעיניך ננעצו בו, ננעצו בי,
החזרת אותי לשם
ונדרתי
שעד יומי האחרון
אלחש לך -
ארור תהיה,
אבא.
24.1.08
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע-רע כי אתה עמדי."
(תהילים כ"ג פסוק ד')
"ויעקוד את בנו כאייל,
ולבבו הלם כמו תוף.
יומו הפך עליו לליל,
ודמעותיו נהר אין סוף.
ורוח שעבר שם התייפח,
העוקד, הנעקד והמזבח."
(אהוד מנור) |
