|
בלונים צבעוניים פורחים באוויר
בחום החלומות המנופצים
של ילדי האדם המתורבתים
חללי הלילה רבים לחישה.
אני הולך ומאבד הכרה
בין פעימות זריחה לשקיעה
אור היום זר לעיניי הבלויות
אורות חשמל מרצדים דעת.
לבה קפואה מרצדת כוסות
פרוסות לימון משיקות אניות
לתוך חללי הבנה מוחשית
זרם הגלים נעצר בעיניי.
גופים כבדים בעלטה
פוסעים תבניות של שקט
טבעות מתכת קרות
מנצנצות את אור הכוכבים. |
|
|
עזבתי את
הקיבוץ,
אני חיה בתל
אביב בהקפה.
ניסיתי למצוא
עבודה בסטיקייה
אבל
יותר משתלם
לנקות חדרי
מדרגות.
אני שונאת
תפוחים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.