דה-מונטי מסיחה את דעתי.
אני רואה אותה מרקדת בשיערה היהיר
מלפני הווילונות הסגולים בחדר הטיפולים
עם התמונות הממוסגרות של אלכסנדר.
והיא קלה בחזיונות האלו,
כפי שהיא משילה את עצמה ממנה
ומחייכת כמו אלה,
קורצת.
אחרי פגישה ראשונה מחורבנת
ושתי לילות מרתון טלפוני,
אחרי שתי לילות לישון,
או יותר נכון להיות,
ערים ובוחנים,
ביחד.
אחרי כל זה
אני כאן,
והיא בעיר סמוכה,
ואני מרגיש כמה שהיא חסרה,
אבל הפעם לא אומר את זה לה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.