זה אותו מקום חשוף
למראות שמים
אני מבקרו
שוב ושוב
עם
תחושת דה-ז'וו של
קול מזמר מעל עריסה
שירי ערש
עם
שפתיים אדומות
שחוורו.

ואלה כבר פרחים חדשים
שמונחים
במקום שאיני שומע
מילים שהוחלפו
אני מניח אבן קטנה על
אבן גדולה
מנסה לאתר אבן נוספת
מלאה בחללי אשם.

זה אותו מקום קשוב
לקולות רקיע
עם
עצי ברושים
היכן שמבטי צופה
בתנועות גוף
שקפאו
עם
מילים כתובות
מטיפות גשם.

וכאן אשכב לנוח
לאחר שאאבד
את התחושה המוכרת
הכל יהיה זר
כעיר חדשה
שנבנתה מאבני שיש
לא אזכור
שהנחתי עליהן
אבנים קטנות.