|
זה אותו מקום חשוף
למראות שמים
אני מבקרו
שוב ושוב
עם
תחושת דה-ז'וו של
קול מזמר מעל עריסה
שירי ערש
עם
שפתיים אדומות
שחוורו.
ואלה כבר פרחים חדשים
שמונחים
במקום שאיני שומע
מילים שהוחלפו
אני מניח אבן קטנה על
אבן גדולה
מנסה לאתר אבן נוספת
מלאה בחללי אשם.
זה אותו מקום קשוב
לקולות רקיע
עם
עצי ברושים
היכן שמבטי צופה
בתנועות גוף
שקפאו
עם
מילים כתובות
מטיפות גשם.
וכאן אשכב לנוח
לאחר שאאבד
את התחושה המוכרת
הכל יהיה זר
כעיר חדשה
שנבנתה מאבני שיש
לא אזכור
שהנחתי עליהן
אבנים קטנות. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.