דוד אוחיון / כפר גמילה |
מתחת לשמיים של כפור
שאני מרגיש מתחת לאדמה
מגיע רכב החילוץ לקחת אותי.
ערכת כלי פריצה
מונחת על הרצפה
רק עוד נשמה אחת אני,
יכול לקחת
מכפר הגמילה מאהבה.
למקום כזה רחוק מכאן
שם הכלים נעים במחזוריות אינסוף
ואף אחד שם לא מחרב
את קו החוף.
שם רק אני ואת יושבים
אל מול גוונים של שקיעה
וצבעים של זריחה
ונטוות בינינו אותה הרגשה
שנכנסנו בגללה לכפר הגמילה מאהבה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|