לא להיות אשמה לגמרי,
להבין שהכאב לא תוצאה ישירה
של טעות וטיפשות - שתקועה באמצע של כל נשימה.
בעצם כאבתי את כאבם של העיוורים,
של אלה המאשימים את עצמם
בטעות שלה היו שותפים, אני ואתה.

לא אשמה בכלל,
כי האמנתי לשקר שהיה
טעיתי אך לא רוצה להתנצל -
כי הטעות הייתה כל כך נעימה.

מי שטעה, הפסיד -
זה אתה.
אני רציתי, רוצה ובאמת מרגישה,
את מה שהשלכת לא ניתן להרים,
למרות שרצון נורא ראשוני
מקונן, קורא לך אבל מוותר.

מבינה שהלחץ שהופעל באמת נתן רושם מוטעה,
אבל אתה זה שהלכת,
ונשארת. בלעדיי