יש בי הרבה כעס,
המון כעס ותיסכול,
לפעמים כשחושבים על זה,
איזה כיף שיש דימיון?

איך אפשר לענות את אותם האנשים,
שאותנו כל כך מכעיסים.
אבל למה בי כל כך כעס ושנאה?
הרי התשובה ברורה,
ישנם אנשים, הרבה מאוד,
שחושבים שהם משהו טוב.

אנשים הם אפאתים,
במקרה הטוב,
ובמקרה הרע הינם מעיקים.
שאותי הם מאוד דוחים.

וזה קצת נמאס,
קצת יותר מדי,
אז מה אני עושה פה?
לא יודע,
סובלנות, סבלנות,
מה שתגידו.

ישנו מיעוט, בין רוב מבולבל,
ישנו מיעוט שהוא הרבה יותר מתוסכל,
ולא תאמר שהוא מיעוט עם קו משווה,
ממש לא, הינו בא מכל שכבות האוכלוסיה.

עשיר, עני, טיפש, חכם, שחור ולבן.
וחבל, שהוא כזה. כי אנשים הם גם ככה רעים,
אז עוד במיעוט?
אנו נמות!

אך אל דאגה ואל תתחיל במנוסה,
ישנה אגודה!
עוד מ78' היא פה,
רצתה לעזור לעולים ולתיירים,
להראות שאנו מיעוט אבל מיוחד.

ואולי זאת הבעיה?
ואולי זו קצת התכחשות?
שלי אני מתכוון.
להיות מאוחדים? אנו קהילה?
יותר נכון חיות במנוסה.


יש לנו מדינה קטנה,
מפולגת זאת לא מילה.
ובתוכה גוג ומגוג.
הפילוג הוא מדהים!
אך לשירת התקווה, נקום
(חוץ אולי מבעלי הראש השחור)
אך בינינו, הם ממלאים את החור.

יש לנו מדינה קטנה,
קטנה זאת לא מילה!
אולי סינגפור שהינה יותר קטנה אך היא גם יותר עשירה.
ובתוך המדינה תמצאו הרבה מדינות,
יש לנו מדינת הגליל, מדינת הגולן (שלא בדיוק שלנו, אך לא
משנה).
יש לנו את מדינת חיפה והקריות ומולה יש לנו את כל עפולה,
יש לנו את מדינת השרון שאותה מובילה עיר על רמה,
יש לנו מישור עם עיר שהייתה פעם רק יהלומים אך היום הינה יותר
ידועה בכינויה נתניה,
ומדינה אדירה וגדולה בעוצמתה, שכול המדינות האחרות מקנאות בה
ואולי רק בעצם העובדה שהינה במרכז?
ולידה נמצאות מדינות אחותה,
קצת דרומה כבר יותר יבש, אך ישנה מדינה שבה הרכבת לפחות עוברת
וגם אברהם עבר שם פעם.
והיננו מגיעים לקיבוצים ולישובים במה שאנו מכירים כמדינת החלב
והיוטבתה,
והכי דרומה מדינת הרווחה והקפטליזים, מדינת התיירות והשמש.
אך כול מדינות אלה כפופות למדינה אחת עוצמתית,
ירושלים שלנו, ירושלים של זהב אך בקרוב תהיה מדינה שאותה
ירכיבו,
הרבה אנשי הראש השחור
אך בינינו, הם לפחות ממלאים את החור.

יש לנו מיעוט,
ולמיעוט יש דגל,
וצבעי הקשת הם בדגל,
למען אהבה ותמיכה,

המיעוט הזה מפולג במדינות של המדינה הקטנה שלנו.
אנו לא מיעוט שיוכלו למצוא את רובו בגליל, או בירושלים, אך
אולי רובו תוכל למצוא במדינה האדירה,
שגורמת קינאה ואולי רק בעצם היותה במרכז?
אך מה לעשות,
הרי גם אני לא יוכל למצוא את עצמי,
כי מי מאיתנו לא חולם על עיר,
שבה חבר המועצה הוא גם חבר שלנו.

אנשים הם רעים,
רעים ומעיקים,
הם חושבים שהם מצחיקים,
אבל בינינו? הם מפגרים.
הם רק צריכים להיות מודעים!
הם לא יכולים,
הם מטומטמים.

במדינת ישראל,
המדינה ה51 על פי דעת הרוב,
ישנם הרבה מדינות.
7,000,000  אנשים
700,000 דעות.
70,000 מיעוטים.
7,000 מוצלחים.
700 חלשים.
70 מפגרים.
7 אינטלגנטים.
1 אני.

רק חבל,
שבחיים לא תבינו.
מה שבה מהמרכז,
יהפוך לחור שחור,
וכול המיעוט,
שרציתם להביא לתודעה,
משחק אחד גדול,
ואין מה לעשות.

כי במה שאין קשר,
ובא מהרבה רבידי החברה,
יתמוטט מהר, מאוד.
מיניות, וטרנסקסואליות.
אינם מיעוט.

ואנשים הם רעים,
מעיקים ומפגרים,
אך מה לעשות?
חיים אותם אנשים,
במדינה אחת קטנה,
שאולי סינגפור יותר קטנה, אך יותר עשירה.
במדינה אחת שמופלגת להרבה מדינות.
מה שהתחיל במרכז, סופו חור שחור.
מהפכות רבות לא באו לא מפריז עצמה, ולא ממוסקבה, וגם לא
מלונדון או רומא,
ובטח שבמדינה אחת קטנה, עם מיעוט שאינו מיעוט,
מזה? רק מחלה.