דרור שחף / בסתיו |
נשק אותי באותו רוך וחום שהיה לי לבית
הגן עלי באותה הפלדה ששמרה עליי
אהוב אותי באותה הכנות שידעת אז
כמה רציתי...
הכוכב שהאיר את אהבתנו יודע.
עכשיו הוא נכבה,
והפנס המקרטע מחפש אחריך באפלה.
אבל גם כשהארתי המשכת
לרוץ
ולברוח
ממני
מחכה לך במרפסת הקרה
שתחזור כמו פצוע ממלחמה
ואחבוש כל פצע שלך ואשק לו
ואתן מעצמי כמו שנתתי
עד שאסתיים או
אתכלה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|