|
פנייך שקטים
כמי אגם באין רוח
קולך סופג את המיית יומי
אני מתערסל כתינוק היונק
מחלב אמו
אני נובר בחושך הימים
בין פערי הזמן שמותירה
היעדרותך
את נובטת בשעת לילה
מסכמת באוזני בקול ישנוני
את יומך העמוס
ואני משחזר לאחור את
לובן גופך שחבקתי
שמח על קיומך בי
על קיומי בך
לפעמים בלי כוונה את חוטפת לי את השמים
ואלוהים מביט בנו ומחייך על בריאתו היפה
בדיוק אז את מחזירה לי אותם חזרה
בתוך המולת החיים את נושאת קסם
מפכה כמעיין נסתר ואני היגרתי אליו מתוך
עולם חלול נפשי בכפי
והנה עכשיו נפשי בכפך
אני מבצבץ מתוך עיניי לראות את הנביטה
החדשה
בארץ הפלאות שאת ממציאה
שם באמצע השקט אניח את לבי לפנייך
כביכורים מאוחרים |
|
|
ציירתי ציור
בקמח על השולחן,
ואז באה רוח
והעיפה הכל.
האישה הקטנה
עדיין לא יודעת
לקבל ביקורת
בונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.