|
אישה ניגרת אל בדידי האור
באפודת מגן
רוקמת תורשה רכה
מן העונה העצובה, המסתתרת
בשיחים הבהירים
כמו
זיכרון שחור
הגשם, חף מכוכבים
חולף ומפזר צללים אדמדמים
מתוך טיפות חסרות פנים
החשכה נושרת.
קליפות הצל פולטות את המתים המשוחים -
יתומים מריח
|
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.