צמד הנמיות הקיף את נחש הקוברה במחול מוות מתואם היטב. כל פעם
שהנחש ניסה להתעמת עם אחת מהן הוא מצא את השנייה בדיוק
מאחוריו. הנמיות לא עצרו מתנועתן הזורמת אף לא לרגע, מדי פעם
אחת מהן הייתה מבצעת התקפת דמה זריזה כברק בכדי לבדוק את תגובת
הנחש.
נחש הקוברה ניפח את צווארו והמשקפיים שמאחור בלטו למרחוק, לרגע
קט נראה היה שהאפקט מרתיע את הנמיות שהתרחקו מעט וחדלו לרגע
משטף מחולן.
הנחש לחשש בלשונו כטועם את האווירה שהשתנתה ולחש: "הישמרו,
איני נחש רגיל, אני נחש משקפיים! אני רואה הכול גם מאחור וזריז
כברק הנני!..." הנחש הביט בעיני הנמייה שמולו, מבטו ננעץ עמוק
יותר ויותר אל תוך נשמתה, מהפנט אותה. "...ארסי כמו שלא פגשתן
מעולם, העשב כמש מהבל נשימתי..." הוא החל זוחל לאיטו לעברה,
הנמייה המהופנטת לא זעה ממקומה והתבוננה בקור במוות הקרב.
"...מבט אחד שלי ו..."
הנחש חש את החבטה העזה שהטיחה אותו לקרקע באותו הרגע בו חש
בשיניים חדות ננעצות בעורפו הרך והממושקף. הוא צפה בנמייה
שמולו נובחת בלעג ובעודו מאבד את הכרתו לעד שמע אותה לואטת
בלעג "עיניים בגב? אולי בגלגול הבא"
הגיר חרק על הלוח הירקרק כהרגלו כשלפתע הסתובבה רבקה כנשוכת
נחש ותפסה את הגיר שהועף לעברה בשעת מעופו. "נמרוד, צא מיד
והרשם אצל המנהל. חכה אצלו עד שאגיע ונתפוס שיחה ביחד" לחששה
רבקה בארסיות.
"אבל המורה, זה לא אני! באמת!"
"נמרוד, את זה תספר למנהל. אני, יש לי עיניים בגב" חייכה רבקה
חיוך נטול הומור.
ובאמת כשהסתובבה והמשיכה לכתוב על הלוח ראה נמרוד את כתם הלידה
המוזר בצורת 8 שכוב על צידו המוטבע על עורפה מלווה אותו במבטו
עד שיצא. |