אורין ויינברג / דע לך |
והמילים נעתקו מפי
צללו אל כוכים עבשים.
הנני, וקרומי אצבעותיי מתבקעים
אך הן בשלהן
מורטות את האין
מלחכות את גדות האוויר הפרוץ.
ואתה פה, ואתה כנגדי,
ואני רוצה שתדע,
שתישלה את שננעץ בפי.
ואתה פה, ואני רוצה שתדע,
עת ראשונה ואחת בחיי
נותרתי בלי מילים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|