|
עוד ערב של קיצה נטול חלומות
ישנה עם עניים פקוחות
לאצבעות הנחתי
לחדור ולשרוט אותי
אין לי כח להחלים עכשיו
ואולי זה טוב שאכאב
כי שכחתי איך זה להרגיש
וכמה שזה כואב ומתיש
בקשה אילמת בודדה
פוגשת הזדמנות נדירה
אני פותחת לאט לאט את הדלת
מתירה קשר כבר לא כובלת
והנה היא פתוחה לרווחה
איך אין איש בסביבה
מבט לריצפה
מטיילת בין הקירות
יוצרת עוד מגבלות
שמקשות עליי לסגור , אני אחרת
מציצה דרך החלון ואני זוכרת
שלא רק כשישנים חולמים
עוטפת את עצמי בזכרונות כואבים
ומעדיפה לזכור שהיה
מאשר לקוות שיהיה . |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.