|
איך קרה שהדחקתי
מהו אותו זיכרון ששכחתי
אותו טלטול שזעזע את גופי
אותה צלקת שמעטרת עד היום את ליבי
מתעורר בבהלה מנגב את הזעה ומנסה לשכח את התעתוע
ואז מבחין איך על גופי חקוק לו אותו קעקוע
שמזכיר לי שהייתי שם וזה לא ייעלם
ואני כבר עירני ולא אצליח עוד להירדם
ואני לא היחידי ועוד חוזרים ומדברים
ואת מה שקרה הם פוסקים ומזכירים
ואני שוב נתקל באותה החרדה ובאותו הרעד
נזכר במראות בבלגן ובעיקר בפחד
זה לא עוזב אותי ואני חוקק זאת על גופי
זה לא רק חיצוני זה אוכל את נשמתי
אני שרוי בהתקף
זה יימשך עד שהחרדה תלך ותתנדף |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.