בשתי ידיים  יתומות
מטמיעים פחדים רפויי-צבע
בכיסי הדירה. את הקצוות
משאירים סגורים להזדמנויות לברוח כשהעסק
יהפוך לאוטוסטרדה חד-סטרית.
לובשים את תחפושת האהבה, כאן
כבר צריך יותר משתי ידיים -
מצד שני הם אומרים לך שמי שמקשיב לאזהרות
לא חי את בטן החיים הקרה, לא נושם את האוויר המהול
לא מרחף במולקלות בני האדם שלפני-זה חבטו בו
כה חזק. הם היו קטנים ממנו והוא לא ניסה להתגונן.
גם אני נמצאת באריחי המרצפות. הוא נעשה לכדי סדק
גדול בקיר: אנו צוחקים נקי ואומרים שסיוד זה לפחדנים,
הוא בועט לי בלב, אני בועטת לו בבטן: אבל את הכאב המדויק
בו דרכה רגלו על לבי לעולם לא אמית.
הוא צריך גג, אני אומרת לו לך תחפש
ברחובות הסואנים, בפתיל היום האחרון
עד אז אנחנו הריק של הדירה
היא נושמת עד הסדקים האחרונים
ומקפלת אותנו בשברינו.