הסתכלתי על כל מה שכתבתי בעבר. שמתי לב שפעם אחרונה שכתבתי לפה
הייתה לפני שנתיים ו3 חודשים. זה המון. הרבה השתנה מאז. לא
מזמן יצאתי מקשר של שנה וחודש. קוראים לה מורן והיא מדהימה,
אבל כנראה שבסוף הקשר לא היה כמו בהתחלה. אכן חבל שנגמר אבל
אני פותח דף חדש ואני בטוח שאני אמצא מישהי שאני אוהב יותר ממה
שאהבתי אותה. אני מקווה שגם היא תמצא, מגיע לה.

אני חייל משוחרר, סיימתי שירות בגבעתי 3 שנים! מי היה מאמין.
בהתחלה אני לא האמנתי. עכשיו, אני מאמין שאני יכול הכל.
התבגרתי חברים, אכן התבגרתי. הגיע הזמן לא? אבא שלי אמר לי
ביום של השחרור שלי שהוא לא האמין שאני אחזיק יותר מכמה חודשים
בודדים בחטיבה. כנ"ל גם חברים שלי.  הופתעתם חברייה (אל אלוהים
נהייתי זקן).

אני עדיין גר עם ההורים, המצב הרבה יותר טוב ממה שהוא היה לפי
מה שכתבתי. אני לא בקשר עם גל כבר לא יודע כמה זמן (בכוונה אני
מזכיר את זה כי הייתי כל כך מטורף עליה ואתם הייתם שותפים
לזה). די מצחיק לראות את מה שכתבתי ואת כל התגובות ולחשוב
"יכול להיות שבאמת הייתי עד כדי כך עיוור? כנראה שכן. הייתי
עיוור מאוהב שלא קלט שהוא זה שמזיק ומכאיב לעצמו במחשבות
עליה.

האמת אין לי יותר מדי מה לכתוב. התחשק לי לכתוב כאן, להזכר
ולהזכיר. מי יודע? אולי זה היום שבו אני אפתח דף חדש כאן בבמה
ואני אחזור לכתוב. אם רק הייתי יודע לכתוב משהו ספרותי. כנראה
שלא. אבל מצד שני לכתוב רגשות ומחשבות זה גם טוב לא? אני חושב
שכן. נראה מה יהיה...