|
ויליאם פורסייט רוקד סולו
בשחור לבן ואפור
גרביים מכותנה על רצפת לינולאום
תנועות הרגלים של בלרינה מעוצבת.
הסריטות על לוח הזמן
ממוססות את כל חיילי הבדיל שבי
לשקט מופתי של שעת בין ערביים
הבמה נמסה לערבות של עשב.
הלילה זולג במחוגיו
את כל צירי האהבה שזנחתי מנגד
הם מנסים לקבע את הרוח האנושית
לתבניות קבועות של תנועה.
אני לא מאמין בזה
יש בי יותר מסך הצריבה
סינסטזיה קלה מרעידה בי מילים
הדמעות זולגות מעצמן.
http://www.youtube.com/watch?v=3Od2zF5c5NY&feature=related |
|
|
אז מה אם עברתי
לניו יורק ואני
עדיין בודקת כל
חמש דקות אם כבר
פרסמו בבמה חדשה
את הסלוגן שלי?
קוראים לזה
ציונות! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.