|
הלילות הם המשי הפרום של העצים. כביכול
צנחתי אל זרועותיך כזרועות-אבי, אך היריעה
הייתה גדולה מהכיל
ונפלתי בשיבוצים הארוכים של הפלמינגו
אך שאר הטבע עקום וסביב האבנים
בדיל-קונכיות עתיק
כמלמול סופות ישנות שאיני יכולה להמית.
העגמה היא המכסה הרטוב אהובי
אני מתכסה בעורות הנחשים הערים
ולא מכירה את מלמוליהם |
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.