|
דמעותי זולגות עד זב דם ,
והכאב אינו מרפה
משחרר את חציו אל לב חלש .
ואתה , כאן מולי
מוצב בשדה הקוצים הקודר .
ואני מושיטה ידי
לחוש את מגע עורך הקטיפתי .
אך, ידי נצרבת
כלהבה קטנה באש בוערת .
ובליבי נותרה התהיה
האם לחצות את הנהר האסור ?
האם לנוע עם מכלול מכאובי ?
תהייתי אינה פוסקת
איכה אמצא תשובה ?
הלא בידי האל נתונה היא ?
או שמא פזורה היא באוויר אהבתך ?
אינני משכילה בדבר .
רצוני גורע,
משתוקק להיות עימך
נסחפת עם מי הנהר
שתחילה נדמה כי מתוקים הם
לגמתי ממעינות אהבתך .
אך, מרה היא
קודרת ,
שורפת ,
שוטפת כסערה את אהבתי .
מושכת ,
לא מרפה .
אוספת את כחותי אל תהום
מפילה את אהבתי אל מפתן .
דוחקת,
בועטת,
כעובר רך ברחם אימו
המשתוקק לצאת אל אוויר העולם
ולהכיר
את מכלול אהבותייך
|
|
"אם הוא לא
יודע, והוא לא
יודע שהוא לא
יודע, הוא טפש,
גרשוהו.
אם הוא לא יודע,
והוא יודע שהוא
לא יודע, הוא
ילד, למדוהו.
אם הוא יודע,
והוא לא יודע
שהוא יודע, הוא
ישן, העירוהו.
אם הוא יודע
והוא יודע שהוא
יודע, הוא חכם,
חקוהו."
זאטוטה
פסיכודלית מצטטת
שיר שלימדו אותה
בכיתה ב', אבל
עד היום לא
מבינה את
משמעותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.