כשמתחילה הסערה אי אפשר לדעת מתי היא תשקוט.
עוד בתחילת הדרך לפעמים אפשר לנסות להתחמק.
במקרה ועוד נגלית דרך פשוטה ונוחה אפשר להימנע.
אבל לא כשמפספסים את הרגע, לא כשעובר הזמן.

זה מאוד מוזר איך כשהכל מתהפך ולא רגיל, נוטים להתפתות.
דיסונס אמיתי, משהו על טבעי שטבוע באדם, הרצון לשנות ולהשיג.
לפעמים זה לא רע, אם זה לא למען אגו, לפעמים זה אמיתי.
וכשמגיעה סערה, הכל נהיה אמתי בצורה שכבר אין שקט.

כשרוצים תמיד זה קורה, בזה אין ספק, זה טבעי לכולם.
לעיתים זה זורם וזה קל.
לעיתים זה מדדה ואפילו שלא הכי קל רוצים שיהיה טוב.
משהו מרחף מעל ונותן הרגשה של כן.

עמוק בפנים מסתתרת הרגשה, כל כך טובה, כל כך חשובה ואמיתית.
שברגע שיוצאת החוצה הכל נראה מפחיד, פתאום משהו מציף.
וכשזה קורה אסור שתבוא הרגשה רעה או חוסר אמונה.

לא תמיד קל וזה טוב, כי ככה אפשר להעריך דברים.
אבל חשוב לא לשחק בסערה, היא תגרום לשיברון.
אין מנוס מלדעת ולהאמין שהאמת היא שתנצח ותביא לשלווה.

אמת בלב ברוח ובנפש.
כזאת שתשחרר מכל עכבה ותיתן את הכוח לעבור את הסערה.